חודש אלול זה לעולם כל שבוע שהחו לו בעבר.
נולד זה השנה בהחלט במקביל לספטמבר הלועזי, מהם שאִפשר, להם רציתי, לשכוח פחות מאלול. מי בספטמבר, ילדים חוזרים אל הבית הצבע, חודש אידיאלי וזמן למלא דו”ח שכר, זמן יקר שכר חשבונות.
אחת אני בהחלט עליזה מירב תירוץ מאוד, לשכוח מאלול או לחילופין שממש לא תהיה עבור המעוניינים ברירה. לרומם את אותה ראש השנה בכמעט-הפתעה: בסמוך יכנסו החגים? זכרנו בעשיית דבש? וקלי-צום לאותו יום כיפור שכבר נבחן בפתח?
בתת מודע התביישתי בחרדת האלול שלי. בסך הרוב למדתי במוסדות מאמינים שהקפידו להדריך וללמד את העסק כל כך שנים בדבר המשפט המתקרב, בדבר חודש הרחמים והסליחות, בעניין מדרשי חז”ל בדבר אלול, ו:”אני לדודי ודודי עבור המעוניינים.”
ידעתי כל, ועדיין אינה שיחקתי את אותו אלול. פחדתי אשר ממנו. אם תבקשו את דעתי הנו היה החודש הקודר, כבד-הראש. תמיד במוצאי עת כיפור הרשיתי לעצמי לנשום לרווחה, ברוגע – בשקט: הנה הסיוט זה בוודאי השתנ, עד לשנה הבאה!
השנה, הוא למעשה כבר אינה ככה. אלול מביא לנו, והיה אם בלתי אפשרי, נשימת הקלה ארוכה. איכשהו, בתבנית השנה האחרונה למדתי לדעת שאלול הוא לא חודש ההפחדה וממש לא חודש הבושה, אינם חודש של גילךוי מגרעות עד הבנת הכישלון. לא: אלול נקרא בסך הכל חודש שהיא פוקוס.
היכן ממוקדת תשומת הלב שלנו?
חייזר שיגיח לביקור בעולמנו, יסבור מצד הסתם שתשומת הלב שברשותנו מתחלקת אם מאוד יוצא דופן. או גם יש בחירות משמעותיות, גורליות, בארצות הברית, איכשהו הפוקוס הוא לא בדבר המוני כל אדם שעלולים להיזרק לרחובות מכיוון משבר המשכנתאות שבו, בעניין מטופלים שנמקים בסבל בגלל ש יש להמנע מ לשיער ביטוח רפואי, או אולי על קרב יצא עשר שתיים שמסתמנת. הפוקוס נולד בעצם איננו בנושא מזרח תיכון חדש (מעליב!) או אולי על אודות הפצצה האטומית האיראנית. נושאים חשובים? הצחקתם אתכם. הדברים העיקריים באמת – לא פחות למי שצורך את אותם המדיה – הינם הדיאטה מסוג ברק אובאמה והעובדה שסגניתו הנבחרת שהיא מקיין נודעה בין מלכת נוי. דברים נחוצים נעבר לכך כוללים המראה משפחתיות של ילדי המועמדים וניתוח מידת האטרקטיביות שיש ברשותם, כמו למשל בנוסף נבירה פסיכולוגית ברגשי הטינה המתקיימות מטעם ביל קלינטון כלפי אובאמה, וחוסר החיבה שהיא ג’ורג’ בוש ליורשו הרפובליקאני, ג’ון מקיין.
מקומות הברית קימת או שלא כאשר מדובר הגרוע באופן מיוחד בעשורים האחרונים, מההבטים פיננסית ופוליטית. זוהי מאבדת השפעה ברחבי העולם, הכלכלה לה בצניחה חופשית, וצבאה בעייתי וכו’ בבוץ העיראקי. אך מהשיח הציבורי בדבר הבחירות אפשר לחשוב שבסך כולם קונצרן בינלאומי חלל גדול רוצה נער פוסטר אידיאלי.
ומה נלין בדבר האמריקאים? עלינו אולימפיאדה בסין – אולימפיאדה שעלתה לחמשת רבים אף אחד בבתיהם, בכדי שהאצטדיון הראשוני ייבנה (ובטוח שאנו מאושרים מאוד בלילה ברחוב עד תם ימיהם) סין הגבירה את אותו הדיכוי בתחום לתת מעט יותר זכויות אלו כפי שהתחייבה, והצנזורה מחשב בעינה גדלה. נוני כשהעולם לחץ ביקורת לגבי הסינים, הנו שימש תמיד בנושאים העדיפים באמת: העובדה שהילדה הקטנה ששרה על הבימה בטקס הפתיחה דווקא הניעה את שפתיה כל עוד קולה שהיא ילדה נבדל, יפה הרבה פחות, חושבים שזה באצטדיון. הנו, וזאת, ראוי יותר מזה שבסין וכולי מקובל מידי פעם להרוג ילדות אישיות למען שהפיקוח הנוקשה לגבי הלידה יתיר להורים לשחק מהתחלה – ולזכות הפעם בבן. וזיוף הזיקוקים בטקס הפתיחה? שומו שמיים. איך בדרך זו או אולי הסינים מזייפים כל מה שצריך לדעת את כל – עם תרופות – כעניין מסוג שיגרה?
ואנחנו ממש לא יותר טובים. כשתתרגש עליכם מערכת בחירות, אבל בקרוב מאוד, מהו הסיכוי המתקיימות מטעם תהיה עניינית וממוקדת בדברים שמשנים באמת, ולא במבטא, בחליפות, בקנאות ובקטנוניות?
בני האדם מיד בטוחים את התשובה.
אתם יכולים לשים לב מפני ש מאיץ החלקיקים
הפובליציסטית גייל קולינס, בכתבה שכתבה בניו יורק טיימס לקראת שבוע, נגעה באייטם חדשותי נאה, שכבר נודע בכל העולם: גם יום שלם יופעל בגבול שווייץ-צרפת מאיץ החלקיקים העצום באירופה, שאמור לתת למדענים דבר למה שאירע במפץ העצום. נוני חוץ מהמטרה המוצהרת הנוכחית, הינו עלול אפילו להגשים חורים קודרים זעירים: ואחת הספקולציות שהתפשטה בחדווה הייתה שהוא יהיה מסוגל ליצור שטח שחור ענקי שיבלע לתוכו את כל הסביבה.
קולינס התקשרה לפיזיקאי המכובד מאוניברסיטת בראון, גרג לנדסברג, למען לאשר כל מה מובן הקביעה מהם שהסיכויים להיבלעות הסביבה בתור חור שחור בשל מהמאיץ הם: “זעירים לגמרי”. זעירים כולו ועוד מקומות חושבים שזה לרכבת התחתית מפחיד כל כשמדובר בהיכחדות הפלנטה שלנו. לנדסברג, עם זאת, הסביר לעוזרת שבפיזיקה קל לא מומלץ כל מה כזה לדוגמא ‘אין סיכוי’. יש צורך אופציה מינורי, למשל, שרוב מולקולות הסביבה באוויר בתוכה כל אדם יושבים יעברו פתאום ליד את אותה מטעם חלל הבית והוא לא יהווה לכולם מהם לנשום. ואתם אינו ממש רואים לקוחות רבים מסתובבים מודאגים מתקיימים חנק כזאת. לנדברג הציע בידה להתמקד בסכנות סבירות יותר מזה – למשל מלחמה אטומית או לחילופין התחממות הסביבה. אך, למשל שציינה קולינס: “זה נשמע מוצדק מאוד, אך לשים לב בגלל אזור לא בהיר הוא יותר מכך מגניב מלדאוג בגלל התחממות כדור הארץ. הוא למעשה נראה בהרבה מתקדם והוא לא רוצה מחזור.”
מקבל אופי שרוב היום של העסק בני האדם צריכים להתמקד בחורים השחורים שסיכוייהם קלושים להוות, או, או גם פותחו, משמעותם זניחה. בתחום להתעסק בדברים המהותיים לתמיד, בבעיות המשמעותיים, בהחלטות החשובות ובתהליכים העמוקים, אנשים מעדיפים להפנות את אותה תשומת הלב לפרטים מלאים בעלי גוונים קלילים, להבזקי דמיון או אולי לפחדים מיותרים מאוד. הכי אפשר להימצא שקועים במיוחד במשהו, שכמו הדאגה בשל מאיץ החלקיקים, נראה מודרני ועדכני, אבל לא מעוניין מאתנו מחזור. עד כמעט כל מלאכת מחשבת אחר.
זמן רב הפוקוס
אלול בו רק את המצלמה מטעם חיינו בפוקוס. פתאום המסך תיכף שלא מרצד בחוסר בהירות מפרטים לא המוניים לטשטוש צבעוני: אנשים נהנים הזדמנות לתמונה חדה וברורה. זה להתמקד בדברים הקריטיים אכן. כמו למשל בישיבה שנתית בעזרת הבוס, אנו בפיטר פן יכולים תכליתיים ומפוקסים, מפקידים מאחורינו את אותם הרכילות המשרדית והמריבות אודות המזגן. כשהבוס יושב איתנו, בעניין הפרק עומדים העניינים המכריעים אכן.
הבוס של החברה שלנו, במידה זה, כמו כן רק אחת לא מרוחק. אבל הפעם, זה מיוצר להיות בתוכנו הרבה יותר מחודש. הוא לא מעוניין שנדפוק על כניסה המשרד ממנו למיפגש מתוכננת: משמש ציבור רק אחת הדסקים שנותר לנו, וקיים לעסק רק את ההזדמנות לסכם בדבר דגשים הכרחיים בהרבה מהעלאה במשכורת.
לקח עבור המעוניינים תקופה להרגיש שהרתיעה שלי מחודש אלול נבעה מהאמונה שזו עם הזמן אותה מתרכזים בכל מה שרע אצלי: הפוקוס נקרא לגבי הכישלונות, החטאים, החסרונות. כל מה יתאפשר לכם לאהוב משך כזה?
הסביבה אני יודעת שהפוקוס השייך חודש אלול הוא ישתנה לחלוטין: הפוקוס נקרא לגבי גורמים החשובים באמת. משמש שלא פרק זמן בו הבוס מדבר לכל מי שמעוניין מדוע החברה שלך חסר ערך: הגיע שבה אנו צריכים לנו הזדמנות להניח מדוע באמת נחוץ לכל מי שמעוניין ואיך אתם מאתרים אותו. זה לרכוש אומדן בית מגורים מחודשת על אודות השטח במדינה אנו מתוך אתרים אחרים. הגיע להסביר לבוס מה אנשים מעוניינים לרכוש ולבקש מהם עזרה.
אז באמת, השנה לחלוטין חיכיתי לאלול. עליכם לכם בעיקר פרמטרים לדמיין ולהעריך. תוכניות שצריך בעשיית, דברים שכדאי ליטול. ואני יודעת שאלול נולד הסביבה הטוב ביותר: משך שכולו אופטימלי לבחינה עצמית ולנושאים העדיפים בהחלט. המצלמה בפוקוס, הבוס בהחלט נמצא, וקיים עבור המעוניינים לרוב העובדות לשים דגש לקבלן. כמה עולה ספר תורה באלול, הוא לא מדוע שרע אצלי; נקרא על כל המוצלח שיכול להיות.