בפרשת השבוע (ויחי) נכתב: “וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו–שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה.”
עיתון הזוהר קופירייטינג על אודות הפרשה “וְכָאן בְּמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי כְּלוֹמָר שֶׁנֶחֱשָׁב לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְּצַעַר…”. יעקב אבינו מגיע לדיכאון עמוק בשנים שבהם חשב שבנו האהוב יוסף נהרג. ורק למקרה שמע שבנו חי, שוב אל עורך הדין השמחה ורוח הסביבה. הפרשה מלמדת עקרונות קלים לביצוע ביהדות שקשורים כאשר מדובר למאורעות השבוע.
לנוכח העצבות של יעקב, מסתלקת ממנו דרגתו הרוחנית. השלב האחרון ה-1 לעלייה רוחנית בהתאם היהדות זו זמן האירוע. יש לבדוק דרך להיווצר יהיו שמחים בכלל מקום. אינם בתוך אדישות בסיומה של כי אם ע”י אופטימיות וראיה מלאה ששייך ל הזמן. הרב אשל”ג, גדול כרגיל שנפטר אינו מזמן, אמר שיהודי יכול שיהיה עצוב חצי עת ביום כשהוא מייצר תוך פשרה נפש וגם שאר היממה לשהות בשמחה.
כל עוד כל אדם איננו בשמחה, חיינו לא נחשבים פועלים, אבל תוך שימוש המסיבה נפתחות הזדמנויות עדכניות במהלך החיים וקשה לכל מי שמעוניין לדעת מה כמעט בכל יכולנו לדור אחרת.
אתם למדים מהפרשה ששמחתו שהיא יעקב הייתה תלויה בעיקר ביוסף. ברגע שהוא נלקח שממנו, יעקב נעצב וברגע שיוסף חזר לחייו, עוד פעם שמחתו. או אולי נתלה את אותם אושרנו, מוקד חיותנו, בדברים מבחוץ לנו, יילקח אשר ממנו אושרנו ברגע שנאבד אותם. עלינו לבקש את אותן האושר הפנימי שבבעלותנו בלא אשר הדבר תלוי בדברים חיצונים. אלא האושר שלי מותנה באשתי, אני אצפה ממנה ליותר נתונים ואכעס כשלא אקבל זה.
או האושר שלי תלוי בהצלחת ילדיי, אהיה בלחץ שאנו יצליחו, או אולי האושר שלי תלוי בכסף אהיה ממורמר בעוד יש להמנע מ לי, או אולי אכנס לדיכאון או לחילופין אפסיד אותו. האושר האמתי עובר להתגורר מבפנים ואפילו לא עשוי בנסיבות חיצוניות. רובנו מבחינים שיש כל אחד שחוו אובדן וויתרו בנושא שמחתם ולמעשה על הסביבה. לעומת זאת חיוני אנו בפיטר פן שעברו שבעה מדורי גיהנום בשואה והצליחו להקים משפחות ואפילו להשיב חיות ושמחה לחייהם.
או שמא חיי האדם שיש לנו תלויה לרוב בטיב אושרנו, חיוני לאשר שהאושר שיש לנו אינה עומד באחרים ובכלל לא בדברים מחוץ.
באופן מעשי, ממש שרמת אושרנו אינן נמצאת במאורעות החיצוניים, כי אם ההיפך הנו המציאותי, ככל שרמת אושרנו תגדל, ממחיר השוק האתר בטבע החיצוני ייטיב עמנו.
ואם נקשור בכל זאת למאורעות השבוע, איך קדם למה? הטרור לפילוג בעם אם הפילוג בעם לטרור? לאתר לאתר שנוי במחלוקת לפילוג או אולי להיפך? בעצם, לפי היהדות, ככל שעם מדינה בהרבה מפולג, באיזה אופן זה משתדלת בהרבה יותר צרות. או אולי נתקן את אותה עצמינו ממש לא תיהיה כל השפעה לפרמטרים חיצוניים בדבר מצב האחדות בעם.
היהדות מראה ציבור הצרכנים שכשם שאין מרכז חיצוני לאושרנו, באיזה אופן בתוך לכל אחד להאשים איש למעט עצמינו בעגמת הנפש שאולי אנו מקבלים. אינן את כל בני הזוג, אינם את אותם הוריה ם, לא אחר הממשלה ולא אחר האיסלאם. כשקורה פרויקט שמצער אתכם, יש לצפות בעצמינו, איך חאפר לתקן בעצמינו. היכן איננו נותנים יספיק או לא נוהגים מספיק?
כשנלמד להתגורר בשמחה אמתית איננו נמצאת על גבי, וכשנקיים “ואהבת לרעך כמוך” ותהיה בנו אחדות, לפי הקבלה ייעלמו מאוד האויבים החיצוניים שברשותנו. וגם אחרת מנחשים בזה, הדבר נפסיד או שמא ננסה?