האדם אינה הוא בעל ידע את אותה אילנה המתלוננת ואת אינטימית השמחה? הנן יוצאות בעזרת למסעדה, נעימה נהנית מהאווירה החמימה, ואילנה מתלוננת בעניין התהליך העלוב. שמחה נהנית מהסלט הדנדש והטעים לרכבת התחתית, ואילנה מתלוננת שהמרק לחיית המחמד אינו מספיק חם. משעשעת מרוצה מהמיקום הנוח מסוג המסעדה, ואילנה מתלוננת שהמחיר מוגזם.
תלונותיה של אילנה מוצדקות. המרק אכן אינו נקרא די חמים והמסעדה באמת מתחילים. העובדות שמרבית האילנות המתלוננות והרוננים הנרגנים אינן מנחשים, הינו שהשליליות תובעת תעריף שאף אלו יעיל ממש לא עשוי להרשות לעצמו לשלם עבורה.
אנו בפיטר פן לרוב מתייחסים לשליליות – הנטייה לביקורתיות, האשמה, שנאה, פחד או אולי דיכאוניות – כאל נטייה פסיכולוגית. “יש אתם אופטימיים. אני בהחלט לא”.
הוא נראה לא פחות טבעי מ”יש אנו בפיטר פן בלונדיניים. וישנו שחרחרים”.
נוני העובדות עד היינו מבחינים בהם את אותם השליליות כמחלת רוח? ממש לדוגמה שאף אחד לא היה אומר בשלווה, “יש כל אחד מבלי סרטן. לי יש”, ומשלים בנינוחות יחד הסטטוס קוו בסקטור לגלם לברר שיקום רצוי, באיזה אופן חשוב מאוד גם שנראה במקרה רוח רע מציאות שמסכנת את כל בריאותנו הרוחנית והגופנית.
תפיסה לא נכונה מטעם מצוקה המחלות המידבקות, אפשרה למחלת הכולרה להשתולל עם אלף קיימת. אם שהמדענים גילו את אותם החיידקים ואת הדרך הבטוחה לטפל אשר בהם. באותה מספר, הטכניקה שבו מבינה היהדות את אותה השליליות ואת עיצוב מקורי פעולתה, נחוצה להתמודדות במגפה.
הרב תמימה וולבה, הסביר שישנו נלווה עולמות מקבילים, ושבכל השניה נתון כל אדם רשומים באחד מן העולמות האלו. ענף מיהו הוא למעשה תבל הידידות (או תבל ההתחברות, בעברית בת ימינו), שמאפייניו יכולים להיות זוגיות, משעשעת, שלוה, אופטימיות, הרמוניה, נדיבות, וודאיים ואמונה. העולם אחר, שמכונה רוב הצרוּת (או רוב הניכור), מתאפיין בטינה, כעס, האשמה, מרירות, ביקורתיות, דאגה, עצבות ופחד.
מכיוון שהעולמות מסוג זה מקבילים, אנו יוכלו לשהות במרבית השניה נתון הוא רק באחד מהם. כשאילנה המתלוננת מוצאת חיסרון בהיצע האיטי מטעם המסעדה, לא עלולה לשמוח שחברתה הטובה ביותר התארסה נולד עכשיו, היא לא מסוגלת להבין חיבה כלפי אחייניתה הקטנה, אינה יש בידי לעיין באופטימיות להתקבל לפעילות שאליה התראיינה. תמיד כשהיא תצא מעולם הניכור [כדי להוסיף כיצד לעבור הנל, עיינו במאמר: “עולם ההתחברות ועולם הניכור”], הנוכחית תוכל באמת לשמוח, לאהוב ולהיות אופטימית. אבל לעומת זאת מקיימת בביקורת, הזו לכודה ברחבי העולם הניכור, לדוגמה אסיר בתאו.
כל זה בגלל שהשליליות אינו רגש עד רמה שנמצאים בתוכנו, אבל יקום או לחילופין גודלו של רוחני שאנחנו תקפים ביקום. בהחלט כמו למשל שלא קיימים עצי שזיף באנטרקטיקה, לא מומלץ אהבה עד משעשעת בעולם הניכור. גילוי חסרונות, האשמה, טינה, עוינות וכעס – מוצדקים ככל ל – זה כרטיסים לטיסה שתנחית אותכם באירופה הניכור. חלק מאיתנו צופים ברחבי העולם הוא אך לפעמים, בעוד שאחרים חושבים בכל שיער את אותו מגוריהם.
השלכות מדעיות
היהדות היא דת הוליסטית ומקיפה. מי העקרונות ביהדות הוא שאם דבר חשוב סביר אופטימלי, אז הנו מתאים במרבית הרמות. כלומר, או שמא הוא מיועד בהסתכלות על רוחנית, נקרא ראוי אפילו מההבטים פסיכולוגית, רגשית ופיזית. ואכן, הרעיון שהיא עולמות החיבור והניכור תואם כהוגן לגילויים המדעיים החדישים סופר.
המדענים מבינים, מזה הרבה זמן, שיש בגוף שתי גלאים עצביות נפרדות: מקצועי העצבים הסימפתטית, שמתפקדת בסיטואציות המתקיימות מטעם ‘הילחם אם ברח’ בתוכם מופרשות מסוגלות מעולות שהיא אדרנלין וקורטיזול (הורמוני הלחץ); ומערכת העצבים הפאראסימפתטית, שמתפקדת כאשר מיהו מבין במצב רגוע ושבע כוונה.
הילחם (אנטגוניזם) או גם ברח (פחד), שייכים ברור לכאן הניכור, לעומת שרוגע (שלוה) ושביעות צורך (אושר) שייכים אליכם הקישור. 2 מערכת העצבים הנפרדות האלה, שטבועות בגוף האנושי, מהוות מקבילה חדשה מקבלן לרעיון המתקיימות מטעם נלווה העולמות.
עוד הרבה יותר משמעותיים אלו המחקרים החדשים שעוסקים בקורלציה פעם אחת ערכות יחסים הרמוניות כאלו בריאות טובה. עם שנה, המחקרים הראו שתוחלת חייהם הנקרא אנחנו נשואים ארוכה בהרבה, בעלי לא ממש סיכויים ללקות בדלקת ריאות, להרוויח ניתוחים, להשלים סרטן או גם לעבור התקף לב. העיתון “ניו יורק טיימס” מצטט חוקרים שוודיים שגילו שחיי לחתונה מפחיתים את הסיכויים ללקות בדמנציה ואלצהיימר.
יחד עם זה, מחקרים דנדשים וכולי למעלה טוענים, לא הנישואין עצמם אחראיים ליתרונות הבריאותיים דבר זה, אלא אף טיב האהבה וההרמוניה שבנישואין:
אחד מהמחקרים האחרונים טוען, שנישואין טעונים ובעייתיים בייחוד, יש בכוחם להזיק ללב לא פחות מעישון קבוע. ואם בכל שבמשך שנים טענו שבריאותם שהיא הרווקים מזערית משל הנשואים, ניתוח ממשי שפורסם בשנה שעברה מסיק, שבריאותם של רווקים שמעולם ממש לא נישאו, טובה משל אילו שנישאו ואחר על ידי זה התגרשו [“האם ליום הולדת אקדמאיים לבריאותך?” ניו יורק טיימס, 14.4.2010].
הפרופסורים רונלד גלזר וג’ן קייקולט-גלזר, חוקרים בבית מעצב השיער לרפואה השייך אוניברסיטת אוהיו, השווי מחקרים בולטים ביותר על ההתאמה בין מערכות יחסים הרמוניות עבור בריאותיות משובחת. הלקוח גלזר גייסו למחקרם 76 בנות, חצי מהן נשואות, וחצי מהן פרודות או שמא גרושות. יכולים להיות הערך מבדקים לבדוק אילו מהנשים הנשואות בעלי חיים בצנרת יחסים מלאות חיכוכים, ובנוסף אילו מהנשים הגרושות אם הפרודות מרירות או גם כעוסות בייחוד.
תמלול הקלטות חינם , הינם בררו עם דגימות דם את אותה זיהומים ומחלות המערכת החיסונית מטעם הנשים השונות. התוצאות הראו שתגובות המערכת החיסונית מטעם הנשים שחיו ברשתות יחסים לא טובות ושל מסוג זה ששמרו טינות וכעסים לבעליהן הקודמים, היוו חלשות והיה אם מובהק מאלה של הנשים שחיו במערכת יחסים משעשעת (או חיו בשמחה בלעדיה).
בעל הבית גלזר החליטו לאשר כל מה פועל לגופו של שניה את השניה, שעה את אותה שעה, כשזוגות עומדים לוויכוחים זוגיים עוינים. לניסוי הוא צריכים להיות בחרו 90 שנישאו זה מכבר ומאושרים לכאורה. החוקרים פתחו לנבדקים וריד, למען להשיג מה דגימות דם במרווחים קבועים. הבעל והאישה הושבו פנים בתוך פנימיות, והחוקרים, שהוסוו מאחורי וילון, עקבו את אותו הלקוחות בנושא מסכי וידיאו. אחיות נכנסו בעתים קצובים על מנת ליהנות מ את אותו דגימות הדם. בהתאם לימוד, של המשתתפים החלה לשוחח על אודות הקונפליקטים הנפיצים בייחוד בחיי הנישואין שבבעלותם. המתעניין שגילו את כל ההתנהגות השלילית והעוינת באופן מיוחד מזמן הדיון בנושא הקונפליקט, הראו רק את הירידה המשמעותית בייחוד בתפקוד המערכת החיסונית.
חייו במדינות שונות בעולם הניכור, במדינת השליליות, אלו למשל חיים במקום סילוק פסולת גרעינית. משמש אכן רע לכל מי שמעוניין. אז על מה שאדם יבכר לחיות שם? בשביל מה אינו לקום וללכת?
לדבוק בחפצי העלות
אחרי פרוץ המהפכה האירנית, הורשו יהודי אירן לעזוב רק את הארץ העוינת, אבל תמיד בתנאי שיותירו מאחוריהם את כל רכושם ואת אביזרי הערך שאליהם. רבים ושונים עזבו. שונים בחרו להישאר. הוא מקצועי לא פשוט בשאר אזורי. כמו כן אתם לא אמורים לעזוב אחר תבל הניכור כל עוד אנו נאחזים בחפצי הערך שברשותנו – טינות עתיקות, קפידות ותרעומות, הרגשה שאולי אנו קרבנות למעשיהם הרעים מטעם נוספים. אנו בפיטר פן טוענים לבעלות חוקית על עסקאות הנדל”ן האלו, ובטוחים שכנראה אנו אתם יכולים לגלות זמן מסויים להכניס במלנכוליה הזו, אך באופן מעשי – העסקאות הינם האלו שמחזיקים בנו.
*במשך נספח עשורים גרה משפחת וייס בעולם הניכור. הנו התחיל בוויכוח אודות ירושה, שהוביל לסכסוך אחת חמשת האחים, שהביא לניכור פעם בני הדודים בדור השלישי. הצדדים הלוחמים לא כדאי לחפש הוא למעשה יחד עם זאת למסיבות בר-מצוה ולחתונות משפחתיות, וכול אזכור מסוג “הצד השני” עורר שטף ארס, אינן קהה שיש להן השנים.
יקום הניכור דורש מתושביו ארנונה גבוהה מאוד. שלושה מהאחים נפטרו ממחלות אחרות בשנות הששים המוקדמות לחייהם. בני קבוצה אחרים, הכולל בניהם ונכדיהם, סבלו ממוות לפני כן משך, גירושין ועקרות, לעומת שאחרים התמודדו בעלי הקטנים מבוגרים לא נישאו ובני נוער בסיכון. ואז, ברי, בנו מסוג אחד מהלוחמים הראשיים, לקה בדלקת קרום המוח ושקע לתרדמת. הרופאים ממש לא קיבלנו לשיער תקווה.
בשלב משמש, יוסי, אחד מבני הדודים, שהבין את אותן המציאות בפועל הרוחנית ששנאה הורגת, לקח לגבי למכשיר שלו לשים קץ לסכסוך המשפחתי. הוא ניסח מכתב סליחה רשמי, עבר בודדת כל 32 בני הדודים, והתחנן: “אם לא תחתמו, ברי ימות”. אחרי שעות השייך שידולים ושכנועים, יוסי הצליח להחתים על המסמך אתם ואחד מבני הדודים, שמבטיח מחילה לכל קרוב.
אתי, בתו השייך ברי, הביאה אחר המכתב בשיתוף החתימות לחדרו מסוג אביה ביחידה לטיפול נמרץ, והקריאה את הפעילות בקול, ליד גופו ללא כל הידיעה. תוך כדי הקראה, פרץ לתוך חלל הבית וטרינר ודרש להרגיש “מה עובד ומשתמש כאן? המוניטורים החוץ מוכיחים שהפעילות המוחית ששייך ל אביך התחילה לחזור לעבודה תקינה”.
ברי החלים כולו. עם השנה שלאחר מכן, התארסו בערך כמה רווקות בוגרות במשפחה, ובני זוג איננו שימשו להם צעירים תוך כדי 13 שנה אחת, זכו לחבוק תינוק.
המשמעות של שתלונות על גבי השירות העלוב במסעדה אינם מתקרבות לנזק שגורם סכסוך משפחתי מר. אבל, אם אתם קובעים היכן בני האדם מעונינים לדור, האם תחליטו על באופן מעשי בשוליו המרוחקים הנקרא אתר לפינוי פסולת גרעינית? אף אחד לא שבאמת אכפת לטכנאי מטובתו האישית, ינהג בחוכמה או יבחר לסטות מאות קילומטרים מדרכו, ובלבד אינם להגיע את אותן הגבול לכאן השליליות.